ממש בתחילת הדרך העצמאית שלי, שעוד היתה לי שותפה, בייעוץ העסקי המליצו לנו למצוא לעסק בידול, חיפשנו חיפשנו והחלטנו להתמקצע בתכנון לגיל השלישי. (לימים הבנתי שלא צריך להסתכל החוצה, להשוות לאחרים ולמצוא בידול, אלא להיפך, לבדוק פנימה ולהבליט את הייחודיות שבי, אבל זה כבר תורה של עצמאות ונשאיר את זה לפוסט אחר…). יחסית מהר הבנתי שזו נישה שלא נכונה לי וזנחתי אותה, עד שהגיע הפרוייקט הזה.
הלקוחה היא אישה בגיל השלישי מלאת חיים, הולכת להרצאות, מתנדבת כנהגת אמבולנס, מלווה טיולי שטח במחנות של הצופים… הפרויקט איתה נמשך הרבה יותר מכל פרויקט אחר שליוויתי, הוא דרש ממני פגישות ארוכות ממה שאני נוהגת לעשות, יותר ימי קניות, והוא כלל מורכבות של תכנון אחר וחדש אבל עם שמירה על הקיים, מחד גיסא לשמר את הזכרונות ומאידך להפרד מלא מעט חפצים. ובכל זאת, לפרויקט וללקוחה יש לי פינה מיוחדת בלב, כי האמת שהיא הזכירה לי את סבתא שלי, וכמה שאני מתגעגעת אליה!
הלקוחה לאחר הרבה לבטים בהם שקלה לעבור לדיור מוגן אקסלוסיבי, או לחילופין לעבור לבית בו התגוררה אימה (בית עם נתונים אדריכליים טובים יותר שהבית שלה), החליטה לשפץ את ביתה שלה. בית בו היא מתגוררת למעלה משלושים שנה, והיא החליטה זאת פשוט כי היא מאוד אוהבת את הבית שלה מהרבה אספקטים, על אף חסרונותיו, ובבית הזה היא רוצה להמשיך להתגורר.
בפגישה הראשונה שלנו, פגישת הפרוגרמה עברנו על כל החדרים ושאלתי אותה על כל הדברים שהיא תרצה בבית לאחר השיפוץ, עיקר הדברים שעלו: חלל מרכזי פתוח שמאפשר אירוח של כמות גדולה של אנשים (כמו ערבי שירה והרצאות שהיא נוהגת לארח את החבר'ה שלה אחת לתקופה), חדר שינה, חדר עבודה, וגם, חדר רחצה נגיש, גדול ונוח. עוד דבר שעלה הרבה פעמים במהלך השיחה היה על כך שהיא פחות אוהבת שהדירה מאוד ארוכה וצרה.
בפגישה שאחרי, הצגתי בפניה שלוש סקיצות לתכנון הבית, סקיצה אחת שהיא קרובה ביותר למצב הקיים עם הדברים שהיא ביקשה בצורה מפורשת, סקיצה שנייה שהיא מבוססת על חלוקה דומה למה שהלקוחה ביקשה עם קצת יותר שינויים שלדעתי שווה לשקול אותם, וסקיצה שלישית שטורפת לחלוטין את הקלפים, החלפתי במיקומים את המטבח וחדר העבודה, זה שינה לחלוטין את המבנה הצר והארוך של הדירה, ויצר בית במבנה שונה לחלוטין, שיקפתי ללקוחה את ההפרש בעלויות, את היתרונות וגם חסרונות במהלך שכזה.
דבר שמאפיין את הגיל השלישי וגם את הלקוחה הזו, זה החשש מפני שינויים דרסטיים מדי, על הסקיצה האחרונה היה לה אפילו קשה להסתכל, שלא לדבר על לשקול, החלטנו על שילוב בין סקיצה מס' אחת וסקיצה מס' שתיים והמשכנו לתכנון המפורט.
לא הזכרתי בהתחלה, אבל את הלקוחה הזו הכרתי דרך הקבלן שאני אוהבת מאוד לעבוד איתו, הוא שוחח איתי טלפונית ואמר לי כבר בהתחלה, ללקוחה יש ארון אמבטיה שהיא מאוד אוהבת, אל תתנגדי לזה, תשאירי לה אותו. זה הצחיק אותי בזמנו אבל גם בשיחה עם הלקוחה זה אחד הדברים הראשונים שהיא הבהירה לי, שיש לה ארון אמבטיה, שהוא הרבה שנים אצלה, הוא במצב טוב, היא אוהבת אותו מאוד, והיא רוצה לשמר אותו. אני אולי לא בדיעה שהיא רווחת למעצבות, אבל ממש אין לי רצון שלקוחות יפרדו מכל מה שיש להם לטובת תכנון חדש, אני שמחה שנשארים עם פריטים קיימים ועוד יותר שמחה אם אלה פריטים שאוהבים. הארון היה גדול, על קיר שלם האמת, והוא די צמצם אופציות בחדר הרחצה, אבל בסופו של דבר, נתתי לו להכתיב לי את המצב ותכננתי את האופציה הכי טובה לארון. ביטלתי את האמבטיה הקיימת שהיא מהווה ממש סכנה בגיל השלישי, ביטלנו שירותי אורחים שהיו כה קטנים ולא נוחים (היום תכנון כזה אפילו לא היה מקבל טופס 4), חיברנו את שני החדרים יחד לחדר רחצה אחד ובו מקלחון מרווח. לאורך הקיר ביצענו קיר כפול, מיקמנו בו נישות לבקבוקי שמפו וכו' באזור המקלחון, העברנו צנרת ביוב למיקום אסלה חדש, ויצרנו עוד נישה מעל האסלה בעיקר לנוי.
גם בבחירת הקרמיקה לחדר, ידענו כי מה שנבחר צריך להתכתב עם הארון הקיים, וכך היה, נבחרה רצפה מצויירת שחלק ממנה יש עיגול שחור דק, כזה שמתכתב עם הפסים השחורים הדקים של הארון הקיים. במקביל לקחנו גוון חיפוי לבן שלא יתנגש עם הלובן של הארון. היה חלק מהארון מעל מכונת הכביסה שנאלצנו לשנות היות ובחדר המקורי לא היה חיפוי בקירות הצידיים, עכשיו שכן חיפינו, היה הפרש של כ-5 ס"מ והיחידה המקורית פשוט לא נכנסה שם, לכן נאלצנו לעשות שינוי והתאמת נגרות. החלטנו לא לנסות להתאים פורמייקה לבנה לזו הקיימת של הארון (אין הרבה דברים שאני מטילה עליהם וטו בתהליך אבל זה מבחינתי היה ממש טעות לעשות, אין סיכוי ששתי פורמייקות לבנות שונות יראו טוב אחת לצד השנייה!) ובמקום זה הוספנו יחידת מדפים פתוחים בגמר פורמיקה שחורה דווקא (בדיאבד גם הלקוחה וגם הנגר שמחו שהתעקשתי על כך).
בחלל המרכזי בעיקר הורדנו, פתחנו… מול דלת הכניסה היה קיר שחצץ בין מבואת כניסה קטנה לבין הסלון- ביטלנו את הקיר, בסלון היתה חציצה של מרפסת פנימית (שלא היתה ממש בשימוש)- ביטלנו את הויטרינה הזו, והגדלנו את הסלון על חשבונה, חלל צר וארוך ששימש כאחסון באזור המרפסת נסגר בקיר גבס ודלת, והפך למחסן ביתי קטן, דלת שקישרה את חדר העבודה למרפסת גם הוא בוטל, קיר שחצץ בין המטבח לפינת האוכל גם כן בוטל, נוצר חלל גדול ופתוח אבל הוא באמת היה צר וארוך.
את הפרופורציה הזו 'שברתי' בעזרת חלוקה ל'תת-אזורים' קיר של פינת האוכל נצבע בגוון שונה ועל ידי כך ביטלתי את הרצף בין כל החללים לשלוש: מטבח // פינת אוכל // סלון.
לסלון יצרתי זהות עצמאית על ידי תיחום שלו בעזרת תאורות קיר ושטיח. השטיח כמו צביעת קיר יוצר עבורנו חלוקה שהיא גם ויזואלית אבל גם תחושתית לתת אזור בחלל גדול. שימרתי את פינת המוזיקה שמהווה חלק מהוואי החיים בבית, שימרתי את התמונות והאקססוריז שהיו קיימים ואוצרים בהם סיפורים, זכרונות ומזכרות מתקופות שונות ומדינות שונות, מימי הולדת ומאנשים שחשובים ללקוחה.
לאורך הדרך הלקוחה התייעצה איתי הרבה לגבי פריט כזה או אחר, מה לשמר וממה להיפטר, תמיד השאלה הראשונה שהחזרתי לה היתה אם היא אוהבת את זה? אם לא, אז חשבנו אם יתאים בתכנון החדש ואם לא, נפרד. אבל אם התשובה היתה כן אז הייתי מתאימה את התכנון כך שהפריט ישמר ויהיה מקום מיועד עבורו.
כי בסוף הבית הוא קודם כל הרגשה ורק אחרי זה בא היופי.