האמת, שלא ידעתי שאתרגש כל כך מהיום הולדת של העסק. יצא כך שזה מקביל לסוף/תחילת שנה, בדצמבר אני מסכמת את השנה שעברה ומתכננת את ההבאה, בין היתר עושה גם השוואות לשנים קודמות, מנתחת את הנתונים ורואה את הצמיחה וההתפתחות של הדברים וזה התנקז לי עם היום הולדת להתרגשות של ממש!
לציון החגיגה פרטתי לי מהם 5 דברים שבזכותם העסק קיים:
1. ההבנה שזה עסק, זה לא תחביב והמהות שלו היא לא רק לגרום לי נחת ולתת לי לעסוק במה שאני אוהבת, אלא יש פה מחוייבות ויש לו צרכים שהם הרבה מעבר לכובע המקצועי שלי. ממש כמו עם ילדים, יש מהם נחת והנאה אבל הם דורשים מאיתנו הרבה, לפעמים דברים שהם פחות נעימים לנו או מהנים עבורנו, אבל זה מה שהם דורשים, ומה לא נעשה עבור הילדים שלנו?! אז גם לעסק… אני אעשה הרבה דברים פחות נוחים לי ומהנים עבורי בשבילו : )
2. עסק צריך לעשות מכירות, להכניס כסף, להניב רווח ולפרנס אותי/אותנו. ההבנה שכסף היא לא מילה גסה, זה משהו שלרוב קצת יותר קשה לנשים איתו אבל אני מרגישה שבשנים האחרונות יש שינוי חיובי לגבי זה ואני עובדת על עצמי גם בעניין הזה ומוצאת דרכים להרגיש עם זה יותר ויותר בנוח
3. הלקוחות שלי, שמפקידים בידיי את אמונם, זה פשוט לא היה יכול להתקיים בלעדיהם, ואני ממש מעריכה כל אחד מהם על כך. בזכותם לעסק יש זכות קיום, וכל פרויקט חדש שאני מקבלת משמח ומרגש אותי, לא לוקחת את האמון בי כמובן מאליו. תודה!
4. אני אגיד את זה בשיא הצניעות, אבל אני, בלעדי זה לא היה קורה, לטוב ולרע
5. האחרון שהוא בעצם הראשון, ללא ספק התמיכה מהבית, הרוח הגבית והאמונה של אופיר. אני מכירה עצמאיות שאין להן רוח גבית ואני חושבת שזה כל כך מגביל, מעקב ומקשה. אני בבסיס מאוד עצמאית ומשתדלת לעשות כמעט הכל לבדי, יחד עם זאת אין לי ספק שללא התמיכה, העידוד והאמונה של אופיר בעסק ובי הדבר הזה פשוט לא היה יכול להתקיים. תודה ממי
אבל לא הכל כל כך ורוד… עשיתי הרבה טעויות בדרך, ואלה חמשת הטעויות שהתפוצצו לי בפנים כמו בלונים:
1- חיפשתי את הבידול שלי במקום לחפש את הייחודיות, שיצאתי לעצמאות זו היתה הגישה הרווחת אצל הרבה יועצים עסקיים, להסתכל על מה שקיים בשוק, לראות איזה נישה פחות 'מטופלת' ולהתמקצע בה. ככה מצאתי כמה בידולים שהיו ממש לא נכונים לי, עד שהייתי בהרצאה מכוננת של רונן גפני שבין היתר הוא הסביר למה החשיבה הזו שגויה, ובמקום להסתכל החוצה, כדאי להסתכל פנימה, מה הייחודיות שלנו, ואת זה להעצים
2- חשבתי מה הלקוח רוצה והתאמתי שירותים למה שביקשו, אבל האמת שבצורה ממש אובייקטיבית הלקוחות הרבה פעמים לא יודעים, זה לא כי הם רוצים 'לעבוד' על בעל העסק וגם לא כי הם טיפשים, זה באמת כי זה תחום שהם פחות מכירים, בתחילת הדרך הם לא מבינים את התהליך ומה כרוך בו ולכן מבקשים הרבה פחות ממה שהם צריכים. אז היום השירותים שלי ארוזים באופן ליווי שאני יודעת שהוא המקיף והנכון
3- לא אמרתי ‘לא' אפילו שתחושת הבטן שלי אמרה לי ככה, התגלגלתי לשיתופי פעולה ופרוייקטים שסבלתי מהם. למדתי להגיד תודה אבל לא, והיום על כל 'לא’ שאני אומרת אני מרגישה גאווה, כי אני יודעת שזה מעיד על הדרך שעברתי…
4- שנת 2019, היתה השנה השנייה לעסק, כבר היו פניות יפות ולא מעט פרוייקטים אבל שסיכמתי את השנה הבנתי שאני מאוד קרובה לסגירת העסק, כי אומנם היו הרבה פרוייקטים אבל רווח ממש קטן. בחנתי איך זה קרה והבנתי שהיה לי יותר מדי ‘לא נעים’ ונתתי הרבה הנחות. קבעתי לעצמי חוק שאין הנחות! רק אם זה מעגל ממש ממש קרוב אלי, אז קבעתי ביני לבין עצמי מה תהיה ההנחה המקסימלית שאני אתן, וזהו.
5- חשבתי שקטן זה קטן, טעות! קטן זה דווקא גדול. יש נטייה לחשוב שאם הפרוייקט קטן מבחינת מ”ר או קטן מבחינת תקציב אז שכר הטרחה גם צריך להיות קטן, הגיוני לא?! לאורך השנים הבנתי שזה הפוך, בית קטן יאלץ אותי לחפש פתרונות שונים ומורכבים יותר, יצריך תכנון מוקפד של כל ס”מ וביקורים תכופים יותר באתר כי כל ס”מ נחשב וצריך להיות עם האצבע על הדופק ממש! גם פרויקט עם תקציב קטן יאלץ אותנו למצוא פתרונות יצירתיים יותר וחיפוש אחר מוצרים זולים וכד' מה שלוקח הרבה יותר זמן תכנון וחיפוש, מאשר פרוייקט עם תקציב ריאלי ממוצע. אז היחס של כמות העבודה שלי ושכר הטרחה במקרה הזה הוא הפוך למשוואה לוגית רגילה
אני מאוד אוהבת להסיק מסקנות מאירועים וטעויות, אני מכריחה את עצמי לעצור, להביט לאחור ולהסיק מסקנות, וכמו מטעויות שלי כך גם מפרויקטים, אלה חמשת הפרויקטים שהשאירו את חותמם על העסק:
1- פרויקט שיפוץ דירת 5 חדרים והפיכתה ל-6 חדרים בקרית אונו, היה בין הפרוייקטים הראשונים שליוויתי, התכנון היה מדוייק והתוצאה היתה מצויינת אבל הדרך היתה ארוכה, לא יעילה, מזוגזגת, עם הרבה ימי קניות … הרגשתי שהתהליך התיש את הלקוחות וגם אותי. אחרי הפרוייקט בחנתי מחדש את התהליך, נעזרתי בקורס מקצועי ובעקבות זאת, עשיתי שינוי מהותי בתהליך איתי. היום התהליך מובנה, מגובה בשאלונים ואבני דרך עקרוניים שמעבר מפרק לפרק בתהליך מובן ולוגי, השיטתיות חוסכת זמן ללקוחות ולי, מייעלת את התהליך וחשוב לא פחות, משפרת תוצאות בזכות הבהירות וההבנה לאורך הדרך
2- פרויקט שיפוץ דירת גן ארבעה חדרים ברעננה והפיכתה לשלושה חדרים של זוג שיצאו לפנסיה (איחדנו שני חדרים ליחידת הורים מפנקת עם חדר רחצה וחדר ארונות), התכנון היה סגור וגם התכניות, הקבלן התחיל את העבודה בשטח, ואז ביום השני לעבודתו, קיבלתי טלפון בהול מהלקוחות, נפגשנו בשטח במהירות האפשרית, התברר שבזמן שהקירות נשברו האישה הבינה שכך גם החלום שלה מתנפץ, והחדר רחצה שהיא תמיד חלמה עליו לא יקרה (זה מתוכנן להיות המעבר האחרון שלהם, כלומר, מה שלא יקרה בשיפוץ, לא יקרה בכלל) וככה, בין ערמות עפר ושברי קירות פתחנו תכניות מחדש, החלפנו בין מיקום חדר הארונות (שבתכנון המקורי היה גדול ומפנק) למיקום חדר הרחצה (שכאמור היה מתוכנן להיות קטן), היינו צריכים לעדכן הזמנות מספקים, לחזור לשולחן השרטוט והכל צריך להיות מתוכנן ל'אתמול' כי הקבלן בשטח, זה בין הדברים שאני פחות מאמינה בהם, לפתוח תכנון מחדש בשלב כזה, אבל מאז, אני שואלת בכל פגישת הבנת צרכים- מה החלום שלכם במעבר הזה ובבית הזה..?
3- פרויקט שיפוץ דירת ארבעה חדרים בבת ים, זה היה פרויקט שני שלנו יחד, והזוג ביקש שאלווה אותם בפרויקט אבל ללא פרק של ביקורים באתר, הסבירו כי זה כבר לא שיפוץ ראשון שלהם, ושהאבא של הלקוחה ילווה את הקבלן, הקבלן כבר עבד בעבר עם המשפחה ו'הכל יהיה בסדר' עם ההיכרות המוקדמת שלי עם הלקוחות, הסכמתי. לאורך השיפוץ היו מעדכנים אותי מדי פעם ושולחים תמונות מהשטח, יום אחד קיבלתי תמונות לאחר ביצוע ריצופים וחיפויים חדרי רחצה, התמונות היו מלוות בהתרגשות רבה, כי זה שלב שהבית סוף סוף מקבל צורה. בחדר רחצה של ההורים ראיתי הכנה לאינסטלציה בקיר שלא היו אמורים להיות עליו נקודות, שאלתי את הלקוחה מה פשר הנקודות, בבדיקה מול הקבלן התברר שהוא לא הצליח לסובב את האסלה באופן שביקשתי אז הוא החליט לשנות את התכניות ללא התרעה או התייעצות, פשוט כי זה נראה לו שככה זה יעבוד. כמתכננת ברור לי שזה לא כזה "פשוט" וכל שינויי כזה מצריך בדיקה ושינויים נוספים ש'נגררים' מהחלטה כזו או אחרת… אבל לאור הגילוי בשלב המתקדם במקביל ללו"ז שהלך וסגר עלינו, נאלצנו להשאיר את האסלה כפי שבוצעה ולשנות חלק מהתכנון המקורי. אתם כבר מנחשים שזה הפרוייקט האחרון שאישרתי להוריד את הביקורים באתר בפרט ושינויים בצורת הליווי שאני מאמינה בה בכלל
4- בפרוייקט סטיילינג של פנטהאוז 5 חדרים, תכננתי עם האמא חדר נסיכות ורוד עם נגיעות של זהב לשלושת הבנות, כמה ימים לפני המעבר שהקבלן כבר היה בשטח הבת האצמעית התעוררה בבוקר ושיתפה את אימה כי היא מתרגשת לקראת החדר החדש והצהוב שהולך להיות לה, לאחר שיחת חירום אלי, תפסתי את הראש ולא האמנתי שלא החלפתי מילה אחת עם הבנות, החדר בסופו של יום הוא קודם כל שלהן, מין הראוי לתת להן ביטויי בו… החדר תוכנן מחדש במהירות. בתכנון החדש כל ילדה קיבלה ביטוי ומאז, כל פרוייקט סטיילינג שאני עושה אני מדברת עם הילדים ומשלבת הקשות שלהם בתכנון הכולל, כן גם עם ילדים בני שלוש אני מדברת
5- בפרויקט שיפוץ דירת חמישה חדרים בנתניה, נפלנו על קבלן גרוע(!), כבר במכרז קבלנים הרגיש לי שהוא לא מקצועי, שיקפתי זאת ללקוחות אבל בשל ההיכרות המוקדמת בניהם והאמון בו הוחלט להתקדם איתו. לאורך הפרוייקט הצטברו עוד ועוד בעיות מולו, שהרגשתי שהוא הולך לעשות ללקוחות נזק, הזמנתי מפקחת לשטח שתיישר אותו, אבל הוא המשיך לחפש קיצורי דרך, כל בוקר הייתי פותחת במריבה איתו (דבר שממש לא מאפיין את העבודה מולי). החוויה של העבודה מולו היתה רעה, והחלטתי שזה לא יכול להמשך כך. בעקבות הפרויקט הנ”ל למדתי פיקוח בנייה (להעמיד קבלנים שלא יודעים/מבינים/רוצים לחסוך במקומם). פתחתי קהילה שמטרתה העיקרית לשתף בידע, הפרייה הדדית ועזרה אחד לשני. התחלתי להקליט פודקאסט, שבו אני מראיינת בעלי מקצוע שקשורים לתהליך בניית הבית בכל מני אספקטים וזה בשביל לתת כלים וידע למשפצים/בוני.
בנוסף לכל הסיכומים וההתרגשות הקלטתי פרק מיוחד בפודקאסט, פרק הפוך, בו חברתי האהובה מירב כספי ראיינה אותי על הדרך עד פה, לאן אני מכוונת, מה המהות של העסק ועוד ועוד, מפידבקים שקיבלתי אמרו לי שזה כל כך כייף להאזין כי יצא שיח כייפי בין חברות בשילוב של ראייה רחבה ושיחה אינטליגנטית, בקיצור, הקישור לפרק פה.
ואז הגיע השלב של לקנות מתנה… הרבה זמן חשבתי והתלבטתי מה לקנות לעסק מתנה לציון יום ההולדת שלו, אולי לקנות בכלל משהו לעצמי, זה העסק הוא אני, לא?!
בסוף, החלטתי לצאת לסדנה אחרת, 3 ימים מחוץ לבית, בלי המשפחה, בצפון, במרכז טנא בעין זיון (המדהים! מי שמחפש לקיים ריטריט או משהו בסגנון אני ממליצה על דיטי בחום!!) את הסדנה העביר רונן גפני והיא נקראה 'תדר עולמי חדש'.
היתה לי רשימת מטרות ברורה, אני יודעת מה אני רוצה להוציא לפועל בעסק, יודעת שרונן הוא גאון עסקי, וקיוויתי שזה יעזור לי בפיתוח ובצמיחה שלו. יחד עם זאת גם ממש חששתי, שהסדנה תהיה רוחנית מדי בשבילי, שאני לא ממש יודעת מה הסילבוס של הסדנה, שזו הקרבה גדולה בשבילי (גם כספית, גם מבחינת לו"ז לא לעבוד, לא להיות עם הילדים), ש..
ביום הראשון, היה מעניין אבל לא הצלחתי להבין לאן הכל הולך, וקצת כעסתי על עצמי שאני לא מצליחה להבין את החיבור, זה היה מעניין ממש ולמדתי המון אבל אם אני לא מחברת בין זה לעסק אני כנראה לא מבינה משהו נכון
ביום השני, הבנתי שכל המטרות שלי לא הולכות לקרות, זה לא מה שחשבתי שזה יהיה, שאני צריכה לשחרר את השיפוטיות שלי על עצמי ולאפשר לי פשוט להיות, ללמוד ולספוג
היום השלישי היה קצרצר אבל חיבר בצורה מופתית את כל הנקודות של היומיים שקדמו יחד, הכל הסתדר, לא יכולתי שלא לחייך, כמו הארה והבנה של הכל יחד
חזרתי עם טעם של עוד, עם המון מחשבות, זה היה שום דבר ממה שרציתי אבל המוון ממה שיכול להיות…
יש לי הרבה כיווני מחשבה, מחפשת איך ליישם כמה שיותר, ברמת העסק, ברמת האמהות, ברמת האני והמקום שלי במערכת המורכבת הזו
התחברתי יותר לעצמי, התחברנו אחד לשני ולטבע, בדיוק כמו שרונן שאף שיקרה
זמן יגיד איך זה השפיע על העסק, עם יד על הלב, גם אני ממש סקרנית
