היי, נעים מאוד! אני צפנת רוזנק, מתכננת ומעצבת פנים.

מאז ומתמיד אהבתי אומנות, ציור ויצירה, בגיל ארבע בסוף השנה הגננת כתבה לי מכתב ובו רשום: "אלוהים נתן לצפנת מתנה, הציירת הקטנה של הגן…" ובאמת הציור, האומנות והיצירה הם חלק בלתי נפרד מחיי, והדרך המקצועית שלי בתחום האסטתיקה היה ברור לכולם.

ההתמקצעות הגיעה בגיל מאוחר יותר. שהייתי בת 17, חווינו משבר משפחתי, כל אחד מבני המשפחה התכנס והסתגר, היה בית מאוד לא נעים ועצוב

בלילות שכולם ישנו, זה היה זמן שקט שלי בשביל הנפש, בזמן הזה הזזתי רהיטים, צבעתי קירות, ציירתי, זרקתי שיניתי….. ועם שינויי הבית גם האוירה והקשרים המשפחתיים בנינו השתנו והשתפרו.

לקח לי שנים להבין שאותה תקופה הכתיבה לי את הקול הפנימי שהוביל אותי למקצוע שלי, תקופה בה הבנתי שזו המתנה שלי לעולם, לשנות ולשפר את איכות החיים לאנשים בעזרת תכנון נכון של הבית שלהם.

אני יודעת שהרגלי היום יום שלנו יכולים להשתנות ולהשתפר אם נשנה ונתכנן את הבית שלנו באופן שיתאים בשבילנו.

הרגלי יום יום כמו שיחה עם בן הזוג, קשר עם הילדים, הזמנת חברים, שינוי מצב הרוח. אלה רק חלק מדוגמאות של דברים הניתנים לשינוי ושיפור. הרבה דברים טובים יכולים להכנס לחיינו

אם הסביבה שלנו תאפשר את זה

אז רכשתי ידע מקצועי, למדתי תואר ראשון בעיצוב פנים בשנקר, ויצאתי לחיי המקצועיים כשכירה במשרד נחשב של אדריכלות נוף (בלבול ביני לבין הבוס הוביל לכך שהתקבלתי, והאמנתי שיש סיבה לכל דבר אז גם נשארתי ולמדתי עוד מקצוע).

במשרד התפתחתי מהר, עבדתי על פרוייקטים בקנה מידה ארצי (כמו עיר הבהדים, תבע"ות לשכונות ועוד..) ומהר התחלתי לנהל פרוייקטים ולעבוד מול גורמים גדולים ויזמים נחשבים במשק. אבל האינטרקציה הבינאישית עם האנשים שיחוו את התכנון, שיגורו בו היו לי חסרים ועזבתי את התחום והתפקיד הנחשק.

עם הרבה אומץ בתחילת 2018 פתחתי את הסטודיו שלי, מאז אני עוסקת במה שאני באמת מאמינה בו, ליוויתי עשרות משפחות, ואני ממשיכה ללמוד ולהשתפר בתחום כל הזמן.

אני מאמינה שבסיס לכל תכנון הוא היכרות עם האנשים, אני יודעת שלכל חלל יש המון פתרונות עיצוב, אבל יש פתרון אחד שיהיה הנכון ביותר עבור מי שגר בו וזה מה שמוביל אותי בתכנון (לא טראנדים, לא חוקי סטיילינג ושות', אלא קודם כל האדם)

בתחילת דרכי העצמאית הלכתי לקורס במעוף לקבל מושג על העולם הזה של העצמאיים. בשיעורים הראשונים עלה עניין ה"בידול", בגדול זה אומר שבשביל להצליח כל עסק צריך להסתכל על המתחרים שלו, לראות איזה נישה מקבלת פחות מענה, להתמקד בנישה וכך ל"בדל" את עצמו משאר השוק, מאז ועד היום שמעתי על תורת ה"בידול" די הרבה, וכל "בידול" שמצאתי לעצמי לא היה נכון לי.

עד שהגעתי להרצאה מכוננת עבורי של רונן גפני, שבה הבנתי שאני יכולה להפסיק לחפש בידות ולהתחיל לראות את הייחודיות שלי. אני זוכרת בערב שסיפרתי לבעלי על ההרצאה, אני הייתי ברקיע השביעי על התובנה הזו וכמה היא הקלה עלי, והוא צחק, כל כך מתאים לך, זה אותו הדבר…  עניין של סמנטיקה.

אבל האמת שזה לא רק סמנטיקה, זו הגישה וצורת המחשבה שהיא הפוכה לחלוטין! במקום להסתכל החוצה אני מסתכלת פנימה, יודעת בדיוק מה התכונות שלי ומה מייחד אותי, לא מחפשת עוד נישות לא מטופלות בשוק אלא באה לתת את מה שאני!

אז מה הייחודיות שלי?!

+ עוסקת באומנות ויצירה כל חיי ובכל פרויקט משתמשת במתנה הזו, יוצרת ועושה המון diy שמתאים ספציפית לפרויקט

+ חשיבה יצירתית, מחוץ לקופסא ומציאת פתרונות. זו מתנה אדירה שקיבלתי מאבא שלי. זה סיפור משעשע אבל האמת שאבא שלי עצלן, זה לא ביקורת, ואני גם לא מלבינה את פניו, להיפך…

בזכות התכונה הזו, מאז ילדותו הוא מפתח לעצמו עזרים וקיצורי דרך, שהמטרה מאחורי זה היא פשוט דברים שיעזרו ויאפשרו לו לנוח.. כך הפך ליעיל ובעל חשיבה יצירתית במיוחד.

אתן דוגמא להמחשה- הכלבה שלו נוהגת לצאת מביתם לחצר ולא לסגור אחריה את הדלת, במקום לקום אחריה כל פעם שזה קורה, מונח ליד הספה במקום שהוא יושב מין מוט טלסקופי שהוא אילתר ובעזרתו הוא סוגר את הדלת מבלי לקום מהספה. אני חושבת שזה די מדהים שכל תכונת אופי יכולה להוליד איתה דברים מופלאים. אז ממנו קיבלתי את המתנה הזו, חשיבה יצירתית וההסתכלות מחוץ לקופסא ובזכותה אני מוצאת פתרונות לא שגרתיים לכמעט כל בעיה שצפה במהלך הפרויקט

+מאמינה שעיצוב הוא קודם כל תהליך רגשי ואחרי זה מוחשי וחשוב לראות את האדם שמולי להבין את צרכיו ואז להתאים לכך עיצוב, לא בכדי בחרתי במילה 'להקשיב' בלוגו שלי.

+הפרקטיקה היא לא פחות חשובה (אפילו יותר) מהאסטתיקה- בתהליך אני נותנת הרבה משקל לפונקציונאליות בתכנון גם אם לפעמים זה פוגע ביופי, דבר שהרבה פעמים סותר דעה של קולגות.

אני אוהבת לעצב חדרי ילדים, בתהליך כזה היא אוהבת לדבר עם הילד (גם קטנטנים בני פחות משלוש) ומשיחה איתו/ה הדמיון מתחיל לעבוד והעיצוב מתגבש. בבסיס העיצוב עומד הרצון להעצים את הילד ולתת לו ביטחון, אם תכנסו לבלוגים בהם אני מספרת סיפורי פרוייקט תראו איך כל תחביב של הילד הוא ניצן להשראת עיצוב בחדר. אין סיפוק גדול מאשר לשמוע מהאמא בסוף תהליך על השינויי שהילד עבר, אם הוא התחיל להזמין חברים אליו, או לשחק יותר ועוד.

אז מה בעצם אני עושה?!

+ מלווה בתכנון שיפוץ או בנייה (שבירת ובניית קירות) עם תוכניות עבודה, ליווי מול גורמים מבצעים וביקורים באתר

+ מלבישה את הבית ומלווה אתכם בימי קניות לבחירת צבע, טקסטיל, אקססוריס וכו'…

+ מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי עיצוב והום סטיילינג להזמנה לחוגי בית, ימי כייף ועיון לחברות וארגונים

בנוסף לעוונותיי יש לי חוש צדק מפותח (מזל מאזניים), זה מין כוח שאני מרגישה שהוא חזק ממני, וככל שאני יותר בתחום הבנייה וחשופה יותר לאיכות הבנייה מתעורר בי כעס על חוסר הצדק, תרבות ה'יהיה בסדר' של בעלי מקצוע על חשבון הלקוחות מקומם אותי ואני משקיעה מאוד בשינוי של זה-

לאחר שחוויתי עם לקוחות קבלן שלא ידע את העבודה ופשוט זילזל בכסף של הלקוחות והשאיר אותם עם פרוייקט ברמת גימור נמוכה, הלכתי ללמוד פיקוח בנייה. להעשיר את הידע ולקבל כלים נוספים לעזור ללקוחות שלי לקבל את מה שהם ראויים לו.

במקביל הקמתי קהילה "משפצים בלי פיצוצים" שחברים בה גם אנשים לפני/בזמן/אחרי שיפוץ וגם בעלי מקצוע. המטרה הבסיסית היא לשתף ידע ועזרה הדדית בתחום הבניה.

אני מקליטה פודקאסט 'בדרך הביתה' בו אני משתפת מנסיוני דרך פרוייקטים שליוויתי במהלך השנים, מה אני למדתי מהם וגם המאזינים כמובן יכולים ללמוד. בנוסף אני מראיינת בעלות מקצוע על כל מני אספקטים בתהליך של בניית הבית שמשתפות מהידע שלהן וחולקות אותו בנדיבות.

האמת, שיצאתי לעצמאות לא לקחתי בחשבון המון דברים…

לא חשבתי שאהפוך לאשת שיווק

לא חשבתי שאינסטגרם הוא הכרחי

לא חשבתי על ערימת הניירת של ניהול המשרד

לא חשבתי על החשיפה וויתור הפרטיות (שהייתי מאוד קנאית אליה)

לא חשבתי על לעמוד ולהרצות לאנשים

לא חשבתי על הצגה עצמית בבטחון מול קהל של זרים

לא חשבתי שאני אהפוך למותג

לא חשבתי שאעבוד ואהיה רוב הזמן לבד

לא חשבתי על זה שאין חופשת מחלה שלא לדבר על חופשת לידה

לא חשבתי שגם בחופשה אצטרך להיות זמינה

לא חשבתי שאצטרך לצאת ממקום הנוחות שלי, להשתפר, לעשות הרבה עבודה פנימית בשביל שחיצונית הכל יהיה שלם יותר ונכון

חשבתי רק שאעצב ואעבוד במה שאני אוהבת

הייתי כל כך תמימה!!!

אבל האמת, שאני לא מצטערת לרגע!! כל יום אני מגלה על עצמי כמה אני מתפתחת, משתנה, צומחת ושלמה יותר.

תודה על הזכות לעשות ולעסוק במה שאני כל כך אוהבת, ואני מקבלת את כל שאר החבילה עם הרבה אהבה