כל עצמאית היא אשת עסקים

מאת: צפנת רוזנק

מזמן לפני שנים, נפגשתי עם חברה מהלימודים לקפה, היא סיפרה לי שהיא מתלבטת מה ללבוש לצילומי תדמית שהיא קבעה למחרת. 'צילומי מה?" שאלתי, לאחר שהסבירה לי את הקונספט, עניתי לה שזה נשמע לי ממש טיפשי להוציא כסף על דבר כזה, ואני בטוחה שאת אף אחד זה לא ממש מעניין התמונה, אלא שפונים לבעלת מקצוע, העיקר שתעשה את העבודה טוב…

אפשר להבין בקלות שאז, היא הייתה עצמאית ואני שכירה. לא אמרתי את הדברים מטפשות וגם לא מרוע אבל באמת שעולם השכירים והעצמאיים הוא שונה בתפיסה שלו לחלוטין.

שנים אחרי, שיצאתי לעצמאות לא לקחתי בחשבון המון דברים…

לא חשבתי שאהפוך לאשת שיווק, לא חשבתי שאינסטגרם הוא הכרחי, לא חשבתי על ערימת הניירת של ניהול המשרד, לא חשבתי על החשיפה וויתור הפרטיות (שהייתי מאוד קנאית אליה), לא חשבתי על לעמוד ולהרצות לאנשים, לא חשבתי על הצגה עצמית בביטחון מול קהל של זרים, לא חשבתי שאני אהפוך למותג, לא חשבתי על זה שהמשכורת לא תדפוק כמו שעון באותו תאריך, לא חשבתי על זה שאין חופשת מחלה שלא לדבר על חופשת לידה, לא חשבתי שגם בחופשה אצטרך להיות זמינה, לא חשבתי שאצטרך לצאת ממקום הנוחות שלי, להשתפר, לעשות הרבה עבודה פנימית בשביל שחיצונית הכל יהיה שלם יותר ונכון

חשבתי רק שאעצב ואעבוד במה שאני אוהבת, הייתי כל כך תמימה!!

אבל האמת, שאני לא מצטערת לרגע!! כל יום אני מגלה על עצמי כמה אני מתפתחת, משתנה, צומחת ושלמה יותר.

שבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות, ועצמאות זה אחד מהערכים שאני מאמינה ודוגלת בהם, אני חושבת אפילו שזה היה חשוב לי עוד הרבה לפני שהבנתי את המשמעות לעומק, מגיל מאוד צעיר אני קנאית לעצמאות שלי, תמיד רציתי לעשות הכל לבד. להצליח לעשות משימות כילדה, לא לבקש עזרה, כבר מהתיכון שאפתי לעצמאות כלכלית, עבדתי ומימנתי את רשיון הנהיגה, את התואר, את הבילויים…

אני זוכרת שהייתי בערך בגיל ארבע החלטתי שאני רוצה ללכת על התקרה, ניסו להסביר לי על גרביטציה, עשו ניסוי עם כדור שהוא נופל, אני כנגד הבאתי טיעונים על ציפורים ומטוסים שדווקא לא נופלים. מהון להון בסוף הערב הלכתי על התקרה, ועד היום זה מורק משפחתי שעולה מדי פעם.

היום כאמא זה אחד הערכים שאולי הכי חשוב לי להעביר לילדים שלי, שיהיו עצמאיים ושידעו שהם מסוגלים להכל, יתאמצו ויעשו. כבעלת עסק אני שואפת שהעסק שלי יהיה עצמאי ככל האפשר ויתפקד ויכניס גם כשאני בחופשה או חלילה חולה. כאישה אני חושבת שהמתנה הגדולה שקיבלתי זה היציאה שלי לעצמאות.

נכון, ממש לא הבנתי את החבילה כשלקחתי אותה. אולי אם הייתי מבינה אז, הייתי מחליטה אחרת אבל אני כל כך שמחה שלא ידעתי לא הבנתי ובחרתי לצעוד בדרך הזו.

אני לומדת על עצמי המון וכל הזמן. אני מבינה שאני חייבת לצאת מאזורי הנוחות כדי להתפתח ולגדול. אני חייבת ללמוד עוד ועוד כדי להיות מקצועית יותר ולהמשיך להיות מעודכנת. אני חייבת להיות שלמה עם עצמי כדי שהעסק יהיה שלם. אני חייבת ליזום ולפתח עוד ועוד כי זה מה שיכול להקנות לי יציבות. חייבת להעיז כדי לפרוץ.

זו המתנה הגדולה שיכולתי לבקש כאישה, כי ככל שאני לומדת ומתפתחת תחת היותי אשת עסקים, אני גם מתפתחת כבת אדם, כאמא, כחברה וכבת אדם.

אבל בואו, לא הכל ורוד, ולא ראיתי את היתרונות האלה מהתחלה, וגם היום זה לא תמיד קל

האמת שההתחלה הייתה קשוחה. להיות עצמאית הרבה פעמים אומר להיות רוב הזמן לבד. להחליט החלטות (גם גדולות וגם זוטות) לבד, לאכול צהריים לבד, להתייעץ לרוב עם עצמי. זה שונה מאוד ממה שהייתי רגילה כשכירה, אחד העוגנים שהיו לי בכל מקום עבודה היה ההון האנושי, רכשתי בכל מקום חברות שהיו לי לחברות נפש, איתן הייתי מדברת על ענייני עבודה, ענייני משפחה, היינו מחליפות מתכונים, מדברות על החיים, מתלוננות כשלא הולך או שה'הוא' מעצבן, צוחקות, שרות, בוכות ומחבקות… ועכשיו אני...לבד!

זה ידוע כשיש מוטיבציה גבוהה הדברים קורים, הכוכבים מסתדרים, שמים לב להזדמנויות… אבל כולנו יודעים שלא תמיד המוטיבציה גבוהה, ויש תקופות של באסה והשתבללות, יש לי ימים שכלום לא הולך והכל משתבש.

יש לי בוסית מאוד קשוחה, קשה לה לשחרר, היא דורשת ממני בלי סוף, אפילו בלילה בחלומות לפעמים מתגנבת וחושבת, היא דוחפת אותי עוד ועוד לקצה, קשה לה לותר, היא די פרפקציוניסטית הרבה פעמים, רוצה שהכל יהיה מושלם, וזה ממש קשה לרצות אותה, היא אף פעם לא שבעה. וכשאני לבד קשה לי מולה, קשה ליישר ולמתן אותה.

אחד הדברים שהבנתי כבר בתחילת הדרך, שהדרך הטובה ביותר עבורי היא ליצור לעצמי קבוצת כוח, קבוצה של נשים עצמאיות שאפתניות, שמתמודדות עם אתגרים דומים לשלי ומפתחות כלים עסקיים שיעזרו להן לצלוח אותן, שאפשר להתייעץ איתן על דילמות שצפות, לקבל המלצות על בעלי מקצוע ועוד. אני ממש מאמינה שמסגרת כזו עם ההון האנושי המדויק יכול לחולל מהפכה (לא פחות) בעסק עצמאי. היינו נפגשות כל כמה זמן, ובקבוצת ווצאפ קטנה נמצאות אחת עבור השנייה. עבר עם השנים והקורונה וה…חיים זה קצת התמסמס.

היום, האחד במאי חג הפועלים, חג של סולידריות שהתחיל אי שם בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 במחאה ובבקשה לקצר את יום העבודה לשמונה שעות. באופן סימבולי הבלוג הזה יוצא בתאריך הזה. אני לא פועלת, זה לא החג שלי. אני מחליטה על שעות העבודה של עצמי (לטוב ולרע, כי כמו שכתבתי, אני בוסית מאוד קשוחה!), מחליטה על ימי חופשה, על היקף משרה, על העלאות ובונוסים….

אבל אני יודעת שבשביל לשמר את העשייה והאנרגיה אני צריכה קבוצת כוח, כל אחת צריכה..

בימים אלו אני עובדת על שיצוף פעולה ומיזם כזה חדש-ותיק… אם את עצמאית את מוזמנת לדבר איתי ואני עוד מבטיחה לכתוב פה על זה..

בינתיים שיהיה אחד במאי שמח! שלדעתי המשמעות שלו היא יותר יחד, בקבוצה שהיא כוח (לא משנה מול מעסיקים או מול עצמנו) כי גם עצמאיים יכולים וצריכים ליצור לעצמנו קבוצות כאלה של סולידריות ועיניים טובות.

כלי נגישות

הרשמה לניוזלטר

חייגו לייעוץ